1.5 מיליארד דולר על ספרים גנובים: הלקח לעסקים עם AI

1.5 מיליארד דולר. זה הסכום שאנתרופיק שילמה השבוע כדי לסגור תביעה שיכלה לעלות לה הרבה יותר. חשוב להבין מה בדיוק קנו בכסף הזה: זה לא קנס על כך שהחברה אימנה את קלוד על ספרים – בית משפט כבר קבע שזה מותר. זה תשלום על זה שהיא שמרה במחסן דיגיטלי אחד יותר משבעה מיליון ספרים שהורדו מאתרי פיראטיות. ההבדל הדק הזה הוא בדיוק מה שכל מי שמפעיל עסק סביב AI צריך להפנים עכשיו.

מה בדיוק קרה כאן

התביעה הוגשה ב-2024 על ידי קבוצת סופרים ומו"לים שטענו שאנתרופיק השתמשה בספרים שלהם בלי רשות כדי לאמן את קלוד. השופט וויליאם אלסאפ, שדן בתיק לפני שפרש, קבע קביעה שהפכה לאבן דרך: אימון מודל שפה על ספרים הוא "שימוש הוגן" (fair use). אבל אותו שופט קבע גם שאנתרופיק עברה על החוק כשהיא שמרה עותקים פיראטיים של הספרים במאגר מרכזי, בלי קשר לשאלה אם הם שימשו לאימון בפועל.

המשפט לקביעת הנזקים היה אמור להתקיים בדצמבר, עם חשיפה פוטנציאלית שיכלה להגיע למאות מיליארדי דולרים לפי חוק זכויות היוצרים האמריקאי. במקום זה, השופטת אראסלי מרטינז-אולגין, שקיבלה את התיק לאחר פרישתו של אלסאפ, אישרה השבוע הסדר סופי: 1.5 מיליארד דולר, שיחולקו כ-3,000 דולר לכל אחד מכ-500 אלף היצירות שאנתרופיק העתיקה מספריות פיראטיות.

למה הסדר ולא פסיקה – וזו בדיוק הנקודה

הסדר הוא לא פסק דין. הוא סוגר את התיק הספציפי הזה בלי ליצור תקדים מחייב לערכאות אחרות. זה אומר ששאלת השימוש ההוגן באימון AI עדיין פתוחה לגמרי מול חברות אחרות, ושופטים אחרים חופשיים להגיע למסקנות שונות על סמך העובדות שלהם. אם ניגשתם למאמר שלנו על דדליין השקיפות של האיחוד האירופי, זה בדיוק אותו כיוון: הרגולציה ובתי המשפט מתחילים לרדוף אחרי חברות ואחרי משתמשי קצה שלא בדקו מאיפה הגיע התוכן שהמודל שלהם אומן עליו.

הסיפור ממשיך: כל שאר החברות עדיין בתור

גוגל, מטא, מידג'רני ו-OpenAI מתמודדות כולן עם תביעות דומות שעדיין רצות. שישה סופרים שבחרו לצאת מההסדר של אנתרופיק כבר הגישו תביעות אישיות נגד אנתרופיק, OpenAI, גוגל, מטא, xAI ופרפלקסיטי בנפרד – ודורשים 150 אלף דולר לכל כותר מכל נתבע, לפי הפיצוי הסטטוטורי בחוק זכויות היוצרים. במקביל, המו"לים Hachette, Cengage ו-Elsevier, יחד עם הסופר סקוט טורואו וארגון S.C.R.I.B.E, הגישו תביעה ייצוגית חדשה נגד גוגל על אימון ג'מיני על התוכן שלהם.

שופט קבע שאימון על ספרים הוא שימוש הוגן. אותו שופט קבע שגניבת הספרים לפני זה – לא. 1.5 מיליארד דולר זה המחיר של הבלבול בין השניים.

מה זה אומר לכם – למשווקים, יוצרים וארגונים

הדעה שלי: 1.5 מיליארד דולר זה סכום שאנתרופיק סופגת בלי לפרפר, גם אחרי גיוס ענק וחוזה ענן עם אמזון. הסיפור המעניין הוא לא הכסף – הוא זה שחברה שכל כך זהירה בתקשורת שלה בכלל בנתה ספרייה של שבעה מיליון ספרים גנובים. זה קרה כי בשלב מסוים, המרוץ למודל הכי טוב ניצח את השאלה מאיפה בא הדאטה. וזה בדיוק מה שכל עסק שמסתמך היום על ספק AI חיצוני צריך לזכור: אתם לא רק לקוחות של המודל, אתם גם חשופים למקורות שהוא בנוי עליהם.

אם אתם יוצרי תוכן: יש לתוכן שלכם עכשיו תג מחיר מוכח בבית משפט – 3,000 דולר ליצירה במקרה הזה. זה לא אומר שתקבלו צ'ק, אבל זה כן אומר שכדאי לרשום זכויות יוצרים על עבודות משמעותיות ולעקוב מדי פעם אם התוכן שלכם מופיע במאגרי אימון שדלפו.

אם אתם ארגון שמטמיע כלי AI בתהליכי עבודה: הבעיה של אנתרופיק לא הייתה השימוש במודל – היא הייתה מקור הנתונים. כשאתם בוחרים ספק AI, תבדקו לא רק את הביצועים אלא גם את סעיף השיפוי (indemnification) בחוזה מול תביעות זכויות יוצרים. ברוב הכלים העסקיים (כמו Claude for Work או ChatGPT Enterprise) הסעיף הזה קיים. בכלים קטנים וזולים – הרבה פעמים לא.

הנה תנאי השימוש/חוזה של ספק כלי ה-AI שלנו: [הדביקו כאן]

תפקידך: לקרוא את המסמך ולענות בקצרה על שלוש שאלות בלבד:
1. האם קיים סעיף שיפוי (indemnification) שמכסה אותנו מפני תביעות זכויות יוצרים על תוכן שנוצר או שימש לאימון?
2. אם כן - מה הגבולות וההגבלות של השיפוי הזה (סכום מקסימלי, תנאים)?
3. אם לא קיים סעיף כזה - מה הסיכון המשפטי המרכזי שנשאר עלינו כלקוחות?

אם אתם ארגון ואתם רוצים לבנות מדיניות AI סדורה – כולל בדיקת ספקים, ניהול סיכונים ותהליכי עבודה שלא חושפים אתכם – אנחנו עוזרים לארגונים לעשות בדיוק את זה. אפשר להתחיל כאן.